חוט השדרה הוא שק רך ומלא נוזל, המוקף בעצמות עמוד השדרה, שעובר מבסיס המוח ועד לאמצע הגב. הוא מכיל עצבים, כלי דם ואת הנוזל המוחי-שדרתי. עצבים אלה מעבירים אותות מהמוח לשאר הגוף וההפך.

פגיעה במבנה עדין זה הינה מצב מסכן חיים, וחייבת להיות מטופלת כאירוע חירום רפואי. הגורם הנפוץ ביותר לפגיעה הוא פגיעה טראומטית. גורמים אחרים, לא טראומטיים, כוללים דימומים אפידורליים (קרישי דם), גידולים/גרורות שדרתיות ומורסות אפידורליות.

גורמים

שינויים תפקודיים אחרי טראומה שדרתית עשויים להיות מורכבים. פגיעה ברמה של עמוד השדרה גורמת לשברים בגוף החוליה ובמפרקים הפאצטלים, או לתזוזה של הדיסקים הבין-חולייתיים והרצועות הסובבות אותם ממקומם. כך נוצר חוסר איזון שדרתי, שיכול להביא ללחץ על חוט השדרה, ולגרום לקריעת העצבים וכלי הדם. הפסקת זרימת דם ונזק עצבי יכולים להתחיל תגובת שרשרת דלקתית, שעשויה להתפשט לרמות רבות מעל ומתחת לאזור הפגיעה. 20% מהפגיעות הטראומטיות מתרחשות באזור הצווארי של עמוד השדרה. מחקרים שנערכו לאחרונה מראים, שבערך 15 מתוך מיליון אנשים באירופה סובלים מדחיסה טראומטית של חוט השדרה. רובם הם גברים צעירים. תאונות דרכים וספורט הן הגורם השכיח לטראומה.

גם גרורות או גידול שדרתי יכולים לדחוס את חוט השדרה. 60% מהגרורות השדרתיות מתרחשות בחלק העליון (החזי) של חוט השדרה. נראה שהגרורות הנפוצות ביותר הן של סרטן השד, הערמונית והריאה.

זיהום חיידקי מסביב לחוט השדרה יכול להישאר לא מזוהה למשך מספר שבועות. תסמיני דחיסת השדרה בעקבותיו עשויים להופיע בפתאומיות. גורמי הסיכון להיווצרות מורסה הם סוכרת, אי-ספיקת כליות, דיכוי של מערכת החיסון, שימוש בסמים בהזרקה תוך ורידית ושימוש לרעה באלכוהול. גם התערבויות ניתוחיות בעבר מהווה גורם סיכון.

דימומים אפידורליים יכולים להיווצר כתוצאה מפגיעות טראומטיות, או ספונטנית במטופלים עם בעיות בקרישת דם או במטופלים המקבלים טיפול נוגד קרישה ארוך טווח.