אוסטיאופורוזיס היא מחלה המפחיתה את צפיפות ואת איכות העצם. צפיפות משמעותה מסת העצם (צפיפות המינרלים בעצם) ואיכות משמעותה סיבי העצם. במקרה של אוסטיאופורוזיס, העצמות מאבדות מכוחן, הופכות נקבוביות ושבירות, והסיכון לשבר גדל. אוסטיאופורוזיס מתפתחת ומתקדמת בשקט, בדרך כלל ללא תסמינים או כאב, עד להתרחשותו של השבר הראשון.

זוהי מחלה כללית, ולכן עשויה להשפיע על כל עצמות הגוף. חלק מהעצמות, כגון עצמות כף היד, עצמות הרגל העליונה ועצמות עמוד השדרה, מועדות יותר לפתח תסמינים או להישבר עקב המבנה האנטומי שלהן והחשיפה המכנית לעומסים כבדים יותר.

אובדן הכוח המכני עלול לגרום להיווצרות שברים בעמוד השדרה ללא כל פציעה. ההערכה היא כי כמחצית מהנשים וכשליש מהגברים חווים לפחות שבר אחד בחוליות עמוד השדרה הנובע מאוסטיאופורוזיס במהלך חייהם.

שברים בחוליות עקב אוסטיאופורוזיס עשויים לגרום להתפרצות כאב פתאומי. המטופל מרגיש לפתע כאב חד (המקושר לרוב לקול "פיצוח" בגב). הכאב בדרך כלל חמור יותר במהלך פעילות, ומופחת בעת מנוחה. צילום רנטגן או סריקת דימות תהודה מגנטית (MRI) יכולים לאשר כי קיימת חוליה שבורה. שברים בחוליה עלולים לגרום לתוצאות חמורות, כולל אובדן גובה, כאב גב חמור ועיוות (הנקרא לעיתים דבשת האלמנה). לרוב המצב משתפר בתוך 12-3 שבועות עם החלמתו של השבר, ולא נותרות תופעות לוואי. לעיתים השבר המחלים לאט והכאב העיקש והפעילות הגופנית המופחתת גורמים לתופעות משניות כגון הערכה עצמית שלילית.

לעיתים, במיוחד במקרה של שברים מרובים, נגרם עיוות ואובד האיזון של עמוד השדרה.

עקב יכולת ההחלמה העצמית של עמוד השדרה, שברים "שקטים" הם די נפוצים: לאחר תקופה של כאב גב, המטופל מרגיש טוב יותר ושוכח את האירוע. צילומי רנטגן המתבצעים מסיבות אחרות בתקופה מאוחרת יותר עשויים לחשוף את מקום השבר, שכעת אינו גורם לתסמינים.